ציטוט: על המשנה "אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן" (תלמוד בבלי, מגילה ו). אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה".
רבי מנחם מנדל מקוצק (ובקיצור: הרבי מקוצק) היה ממעצבי דמותה הבולטים והמקוריים של החסידות. הוא נולד בעיירה במחוז לוּבְּלין שבפולין, למשפחה חסידית במקורה, אך אביו נמנה עם המתנגדים לחסידות. מגיל צעיר נודע ר' מנדל כלמדן מעמיק. במחשבתו הוא הדגיש את החשיבה העצמאית, את המאמץ ואת לימוד התורה.
ציטוט זה מפי של הרבי מקוצק הוא תגובה לנאמר בתלמוד הבבלי:
"אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן, 'לא יגעתי ומצאתי' – אל תאמן, 'יגעתי ומצאתי' – תאמן" (בבלי, מסכת מגילה, דף ו, עמוד ב'). הרבי מקוצק מפרש זאת באופן מקורי. לפי פשוטה, חוסר האמון מופנה לכך שהאדם לא מצא. אם אכן מחפשים באמת – בהכרח מוצאים את המבוקש. לכן כנראה שלא באמת הייתה יגיעה מספקת. אולם, אי האמון מכוון לטענת היגע, כי לא מצא את מבוקשו. לפי פירושו, היגיעה עצמה היא ההישג. ואין להאמין לאדם שמקל ראש ביגיעתו.
הרבי מדבר על הערך העצמי של היגיעה (במובן של מאמץ) כמטרה בזכות עצמה. כלומר עצם ההתאמצות היא בפני עצמה ערך, גם אם היא לא הגיעה כביכול להצלחה או להישג ממשי (כגון: ציון טוב במבחן, ניצחון בתחרות ספורט וכדומה). העובדה שקיימים בך נחישות וכוח רצון היא בפני עצמה בעלת ערך.
כפי שנראה, רעיון דומה משתקף גם בשיר שלפנינו – "הללויה". למילה זו, שמקורה בתנ"ך בספר תהילים (ומורכבת למעשה מצירוף המילים: הללו יה, כלומר: הללו את האל), יש תפקיד מרכזי בתפילות רבות ביהדות ובדתות אחרות. כשהיא בצורתה זו (כמילה אחת) היא מהווה קריאת התפעלות וביטוי כללי של שבח ותודה גם בשירה העכשווית ובתרבות הפופולרית.
בשיר שלפנינו יש אמירת תודה באמצעות המילה "הללויה" על דברים שמשמחים את האנשים.
ערכים מובילים בשיר: הכרת הטוב, יגיעה, תקווה, אחריות, התמדה, שמחת חיים, נחישות.
נשמיע את השיר ונבקש לזהות את המילה שחוזרת בשיר (בפזמון: "הללויה"). נסביר לתלמידים את פירוש המילה (ראו בפתיח לעיל).
בתחילת השיר מסופר על אדם שחוזר לביתו מיום עבודה קשה ומפרך, כשהוא עדיין עסוק בעבודתו ובטרדות החיים הרבות, אך ברגע שהוא נכנס לביתו, תחושותיו משתנות כהרף עין.
- שאלו את התלמידים: מדוע זה קורה, לדעתכם?
- מה, לדעתכם, הוא פוגש בבית?
- לאחר מכן הציגו את השורות הללו מתוך הבית הראשון:
חוזר אדם …
ולפניו רואה פתאום
את שתי עיניה של בתו.
והוא אז שר, והן אתו,
שרות הללויה.
- שאלו: על מה האדם (האב) אומר הללויה (תודה)? מדוע גם עיני הבת שלו מצטרפות לכך? (ומדוע דווקא העיניים?) השוו בין התשובות של התלמידים לנאמר שיר.
- בקשו מהתלמידים לספר/לשתף על מה הם אומרים "הללויה" בביתם ובחייהם.
- חלקו את התלמידים לקבוצות של ארבעה עד שישה תלמידים בכל קבוצה.
- העמידו במרכז בריסטול גדול שעליו הם יוכלו לכתוב או לצייר את הדברים שעליהם הם אומרים "הללויה".
- בשעת היצירה השמיעו את השיר ברקע.
ציטוט: על המשנה "אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן" (תלמוד בבלי, מגילה ו). אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה".
רבי מנחם מנדל מקוצק (ובקיצור: הרבי מקוצק) היה ממעצבי דמותה הבולטים והמקוריים של החסידות. הוא נולד בעיירה במחוז לוּבְּלין שבפולין, למשפחה חסידית במקורה, אך אביו נמנה עם המתנגדים לחסידות. מגיל צעיר נודע ר' מנדל כלמדן מעמיק. במחשבתו הוא הדגיש את החשיבה העצמאית, את המאמץ ואת לימוד התורה.
ציטוט זה מפי של הרבי מקוצק הוא תגובה לנאמר בתלמוד הבבלי:
"אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן, 'לא יגעתי ומצאתי' – אל תאמן, 'יגעתי ומצאתי' – תאמן" (בבלי, מסכת מגילה, דף ו, עמוד ב'). הרבי מקוצק מפרש זאת באופן מקורי. לפי פשוטה, חוסר האמון מופנה לכך שהאדם לא מצא. אם אכן מחפשים באמת – בהכרח מוצאים את המבוקש. לכן כנראה שלא באמת הייתה יגיעה מספקת. אולם, אי האמון מכוון לטענת היגע, כי לא מצא את מבוקשו. לפי פירושו, היגיעה עצמה היא ההישג. ואין להאמין לאדם שמקל ראש ביגיעתו.
הרבי מדבר על הערך העצמי של היגיעה (במובן של מאמץ) כמטרה בזכות עצמה. כלומר עצם ההתאמצות היא בפני עצמה ערך, גם אם היא לא הגיעה כביכול להצלחה או להישג ממשי (כגון: ציון טוב במבחן, ניצחון בתחרות ספורט וכדומה). העובדה שקיימים בך נחישות וכוח רצון היא בפני עצמה בעלת ערך.
כפי שנראה, רעיון דומה משתקף גם בשיר שלפנינו – "הללויה". למילה זו, שמקורה בתנ"ך בספר תהילים (ומורכבת למעשה מצירוף המילים: הללו יה, כלומר: הללו את האל), יש תפקיד מרכזי בתפילות רבות ביהדות ובדתות אחרות. כשהיא בצורתה זו (כמילה אחת) היא מהווה קריאת התפעלות וביטוי כללי של שבח ותודה גם בשירה העכשווית ובתרבות הפופולרית.
בשיר שלפנינו יש אמירת תודה באמצעות המילה "הללויה" על דברים שמשמחים את האנשים.
ערכים מובילים בשיר: הכרת הטוב, יגיעה, תקווה, אחריות, התמדה, שמחת חיים, נחישות.
- בהמשך לבית שהוזכר לעיל, הציגו בית נוסף מתוך השיר:
בונה אדם את בנייניו
מהבל וקלפים,
יום יום טורח ועמל
יום יום הם נטרפים.
אבל אל מול חורבן קלפיו
עולה השמש מעליו
והוא אוסף אותם אליו
ושר הללויה.
הבל – דבר סתמי שאין בו ממש, שטוּת.
עמל – עובד.
טורח – עובד הרבה ובשקדנות.
נטרפים – במובן של נהרסים, משתבשים.
"חורבן קלפיו" – הכוונה בעיקר לדברים שהם מעבר ליכולת האדם לשלוט בהם (כגון: שיטפון, מלחמה, פעולות של אחרים), המשבשים את תוכניותיו ואת מעשיו של האדם.
- הסבירו כי מילות השיר מורכבות ומחייבות תיווך לשוני ותוכני ולכן נתמקד רק בבית הזה.
הבית בשיר מתאר מצב שבו אדם עובד ושוקד על עבודתו, ולמרות שהוא לא מצליח, הוא אינו מתייאש ואינו מוותר, ומתוך כישלונותיו הוא צומח מחדש ולומד מהם.
- בקשו מהתלמידים לתת דוגמה מחיי היום-יום שלהם למצב דומה – מקרה שבו הם התאמצו עבור משהו שלא הצליחו לממש אותו (למשל בתחום הלימודים, הספורט, בבית).
- שאלו כיצד הם התגברו על כך, או מה למדו מהכישלון ובקשו מהתלמידים לשתף.
- התמקדו במשפט האחרון: "שר הללויה".
- שאלו: מהו, לדעתכם, פירוש המילה "הללויה"? (ראו בפתיח לעיל).
- על מה הדובר בשיר אומר הללויה, ומדוע? הביאו משפט מתאים מתוך השיר.
(למורה: האדם שר על כך שיש לו יום חדש בפתח, שבו הוא יכול לחזור ולהתאמץ ולעבוד כדי להצליח. הוא אומר תודה על כוח הרצון שלו, על הנחישות שלו, על כך שהוא ממשיך להאמין גם כאשר הדברים לא באים בקלות).
משימה
- בקשו מהתלמידים באופן פרטני לכתוב דברים שעליהם הם רוצים לומר "הללויה".
הבהירו לתלמידים, שהבחירה בדברים שעליהם הם רוצים לומר "הללויה" לא צריכה להיות רק על פי מבחן התוצאה, כלומר לא רק אם הם הצליחו, אלא על הדרך והתהליך שהם עברו, גם אם בסופו של דבר המטרה לא הושגה עד הסוף. עצם הדרך והתהליך מעידים על הרצון להתגבר ולהתאמץ ולא לוותר. בדומה לציטוט מדברי הרבי מקוצק בפתח המערך.
ציטוט: על המשנה "אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן" (תלמוד בבלי, מגילה ו). אמר רבי מנחם מנדל מקוצק: "אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה".
רבי מנחם מנדל מקוצק (ובקיצור: הרבי מקוצק) היה ממעצבי דמותה הבולטים והמקוריים של החסידות. הוא נולד בעיירה במחוז לוּבְּלין שבפולין, למשפחה חסידית במקורה, אך אביו נמנה עם המתנגדים לחסידות. מגיל צעיר נודע ר' מנדל כלמדן מעמיק. במחשבתו הוא הדגיש את החשיבה העצמאית, את המאמץ ואת לימוד התורה.
ציטוט זה מפי של הרבי מקוצק הוא תגובה לנאמר בתלמוד הבבלי:
"אמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' – אל תאמן, 'לא יגעתי ומצאתי' – אל תאמן, 'יגעתי ומצאתי' – תאמן" (בבלי, מסכת מגילה, דף ו, עמוד ב'). הרבי מקוצק מפרש זאת באופן מקורי. לפי פשוטה, חוסר האמון מופנה לכך שהאדם לא מצא. אם אכן מחפשים באמת – בהכרח מוצאים את המבוקש. לכן כנראה שלא באמת הייתה יגיעה מספקת. אולם, אי האמון מכוון לטענת היגע, כי לא מצא את מבוקשו. לפי פירושו, היגיעה עצמה היא ההישג. ואין להאמין לאדם שמקל ראש ביגיעתו.
הרבי מדבר על הערך העצמי של היגיעה (במובן של מאמץ) כמטרה בזכות עצמה. כלומר עצם ההתאמצות היא בפני עצמה ערך, גם אם היא לא הגיעה כביכול להצלחה או להישג ממשי (כגון: ציון טוב במבחן, ניצחון בתחרות ספורט וכדומה). העובדה שקיימים בך נחישות וכוח רצון היא בפני עצמה בעלת ערך.
כפי שנראה, רעיון דומה משתקף גם בשיר שלפנינו – "הללויה". למילה זו, שמקורה בתנ"ך בספר תהילים (ומורכבת למעשה מצירוף המילים: הללו יה, כלומר: הללו את האל), יש תפקיד מרכזי בתפילות רבות ביהדות ובדתות אחרות. כשהיא בצורתה זו (כמילה אחת) היא מהווה קריאת התפעלות וביטוי כללי של שבח ותודה גם בשירה העכשווית ובתרבות הפופולרית.
בשיר שלפנינו יש אמירת תודה באמצעות המילה "הללויה" על דברים שמשמחים את האנשים.
ערכים מובילים בשיר: הכרת הטוב, יגיעה, תקווה, אחריות, התמדה, שמחת חיים, נחישות.
- ספרו לתלמידים שנלמד שיר ששמו "הללויה".
- שאלו את התלמידים: על מה, לדעתכם, ידבר השיר? (למורה: הסבירו את המשמעות המילה "הללויה" – ראו לעיל בפתיח).
- השמיעו את השיר והציגו אותו לפני התלמידים.
- בקשו מהתלמידים לחפש בשיר משפטים שמספרים על מה הדובר מודה בשיר? על מה הוא אומר "הללויה"?
- כתבו על הלוח את המשפטים שהתלמידים העלו.
- קיימו דיון במליאה על משמעות השיר.
- כתבו על הלוח את משפטו של הרבי מנחם מנדל מקוצק. ספרו עליו בקצרה והסבירו את משמעות הציטוט.
- שאלו את התלמידים: מה הקשר בין המשפט לבין השיר? למורה: שניהם אומרים תודה: הרבי מקוצק מעריך את עצם היגיעה, כלומר, העבודה והמאמץ, שעליהם צריכים להודות. ובדומה לכך, בשיר התודה נאמרת על האפשרות להתגבר על קשיים, להיאחז בנקודות אור בחיים ולצאת מתוך הקשיים לדרך חדשה).
משימה
בזוגות (חברותא): חשבו על מה תוכלו לומר "הללויה" במעגלי החיים שלכם: במשפחה, בין החברים, בקהילה, בעם, בארץ. תוכלו לשתף בעל פה במליאה, או להכין פלקט לתלייה בכיתה (ראו ההצעה לעיל).
בכל מיני מקומות בגוף והתלמידים יחזרו אחריכם בחיקוי (למורה: תוכלו להעביר את התפקיד לתלמיד וכל הכיתה תחקה אותו. ניתן גם להקיש את תבנית המקצב בסבב כאשר כל תלמיד בתורו יקיש את התבנית במקום שיבחר ושאר הכיתה תחקה אותו.
