חלופות לדיון ושיח כיתתי בשילוב הפעלות
השיר קורא להלל את העולם; להודות על מה שהיה, שהווה ושיהיה. כיצד אפשר להתרכז בהכרת הטוב ואילו הרגלים ניתן לאמץ ביום-יום שיסייעו לנו בכך?
לסיכום:
- ראינו כי בשיר מודה הדובר על היום שמאיר ולמדנו על תפילת "מודה אני" הנאמרת בבוקר;
- ביררנו את ההבדל בין אחדות לאחידות ודנו בכוח שהאחדות מעניקה לחברה;
- זיהינו את הכרת הטוב בשיר ותהינו האם אנו מתייחסים כך לסביבתנו.
חלופות לדיון ושיח כיתתי בשילוב הפעלות
השיר קורא להלל את העולם; להודות על מה שהיה, שהווה ושיהיה. כיצד אפשר להתרכז בהכרת הטוב ואילו הרגלים ניתן לאמץ ביום-יום שיסייעו לנו בכך?
הכרת הטוב
אוריינות:
1. כתבו: "להסתכל על חצי הכוס המלאה". שאלו: מה משמעות הפתגם? (להכיר במה שיש), מהו הפתגם ההפוך? ("מסתכל על חצי הכוס הריקה")
2. שאלו: מתי לאחרונה הסתכלתם על "חצי הכוס המלאה"? ועל ההיפך?
ערך במבחן:
1. שאלו: על מה מודה השיר? (על הכל, מה שהיה, שיהיה) איך נכנה אדם בעל תפיסה כזו? (שמח, אופטימי) האם אתם מכירים אדם שחושב בעיקר על הטוב? ספרו עליו.
2. שאלו: מדוע להודות על "יום שמאיר"? האין זה מובן מאליו? ואיך אפשר להודות על מה "שעוד לא היה"?
3. ספרו על תפילת "מודה אני", הנאמרת על-פי המסורת עם היקיצה בבוקר: "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ" (מקורה בספר "סדר היום", ר' משה בן מכיר). שאלו: על מה מודה המתפלל? (על שהתעורר חי בבוקר) האם אדם שאינו מאמין, צריך להודות על הקימה בבוקר? למי ניתן להודות על כך? במה יכולה לתרום לחיינו אמירת תודה בפתח היום?
אחדות
אוריינות:
1. שאלו: בבית האחרון שני ביטויים עם איברים, כיצד הם מחזקים את המסר? (יד ביד – סמל לשותפות, יחד, לב אחד – חיבור רגשי)
2. הנחו: חשבו על ביטויים נוספים עם איברים והסבירו אותם (לדוגמא: לב שלם, ברגל שמאל…).
ערך במבחן:
1. שאלו: מה הכוונה בביטוי "לשיר מלב אחד"? (מטאפורה לאחדות) מתי לאחרונה הרגשתם הזדהות עם רגשות של אדם אחר? מתי הרגשתם שמישהו אחר מזדהה איתכם, מבין את מה שאתם מרגישים? שתפו את הכיתה.
2. הקרינו את סרטון הפרסומת ליום האחדות (עד 1:22). שאלו: בין אילו ערכים 'התבלבלו' יוצרי הסרטון? (אחדות ואחידות) מה ההבדל ביניהם? (אחידות תובעת זהות, אחדות היא הסכמה משותפת מבלי לבטל שוני) שאלו: מה מאחד בינינו – בבית-הספר? במשפחה? בישוב/בעיר?
3. הקריאו: "נוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה (חבילה) של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן! וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת" (מדרש תנחומא, פרשת ניצבים, פרק כ"ט, סימן א'.)
שאלו: מה המטאפורה לאחדות במדרש? (קני-הקש נשברים בקלות בנפרד, ביחד לא) מתי הייתם בקבוצה שהעניקה לכולם כוח? תמיכה?
לסיכום:
- ראינו כי בשיר מודה הדובר על היום שמאיר ולמדנו על תפילת "מודה אני" הנאמרת בבוקר;
- ביררנו את ההבדל בין אחדות לאחידות ודנו בכוח שהאחדות מעניקה לחברה;
- זיהינו את הכרת הטוב בשיר ותהינו האם אנו מתייחסים כך לסביבתנו.
חלופות לדיון ושיח כיתתי בשילוב הפעלות
השיר קורא להלל את העולם; להודות על מה שהיה, שהווה ושיהיה. כיצד אפשר להתרכז בהכרת הטוב ואילו הרגלים ניתן לאמץ ביום-יום שיסייעו לנו בכך?
מסורת וחידוש
אוריינות:
1. כתבו: "ניתן להתלונן שלוורדים יש קוצים, או לשמוח שלשיחים קוצניים יש פרחים" (אברהם לינקולן). שאלו: מה המסר? (עדיף להסתכל על הטוב מאשר על הרע)
2. הנחו: חברו שני משפטים נוספים בתבנית זו, המתרכזים בטוב על פני הרע (לדוגמא: "ניתן להתלונן שנרטבנו בגשם, או לשמוח שמפלס הכנרת עולה")
ערך במבחן:
1. אמרו: "הללויה" היא מילת הודיה ושבח המופיעה בתפילות רבות, משמעותה הללו (שבחו) את אלוהים. השמיעו את השיר "הללויה" (תהילים, פרק ק"נ, פס' ה'-ו'). שאלו: מתי שרים מזמור זה? (חלק מ"פסוקי דזמרא" שבתפילת שחרית) למה נבחר מזמור תהילים זה שילחינו אותו? איך הפך כה ידוע? את מי המזמור מהלל? (אלוהים) על מה משבח אדם מאמין את אלוהיו? (בריאת העולם, חסד, טוב, הנחייה…)
2. שאלו: את מי מהלל השיר "הללויה לעולם"? (את העולם) מה תוכן השבח והכרת הטוב לעולם בשיר? (על כל מה שבו, מה שהיה ושיהיה) מה הטעם להודות "לעולם"? מי בעצם הנמען של תודה זו לדעתכם? (החברה, הפרט, הקרובים לו)
3. שאלו: למי אתם יכולים להודות ועל מה? (הורים, אחים, מורים, חברים ועוד) מה ההיפך מהכרת הטוב? (כפיות טובה) מתי הייתם כפויי טובה כלפי אדם אחר, קרוב אליכם? מדוע? איך אפשר לצמצם את כפיות הטובה שלנו? מה נדרש מאיתנו לשם כך?
לסיכום:
- ראינו כי בשיר מודה הדובר על היום שמאיר ולמדנו על תפילת "מודה אני" הנאמרת בבוקר;
- ביררנו את ההבדל בין אחדות לאחידות ודנו בכוח שהאחדות מעניקה לחברה;
- זיהינו את הכרת הטוב בשיר ותהינו האם אנו מתייחסים כך לסביבתנו.
, למעט ה"הללויה" המסכם בכל בית, בה תבנית הקצב משתנה: 
