זרקור על תרבות יהודית-ישראלית

במסען של החסידות מן הדרום אל ארצות הקור, הן עפות מעל לאתיופיה ומעל לארץ ישראל. עבור יהודי אתיופיה סימלו החסידות את הגעגועים לארץ ישראל ואת שאיפתם לעלות אליה ביום מן הימים.

כיתות ג'-ד'

פתיחת הפעילות והאוריינות זהה לפעילות כתות א'-ב'

ערך במבחן

מסורת יהודי אתיופיה –  חג הסיגד

1. את געגועיהם לארץ ישראל ולירושלים ציינו יהודי אתיופיה מדי שנה בחג הסיגד. כיום הם משמרים מסורת זו, ומתכנסים בכל שנה בכ"ט בחשוון בטיילת ארמון הנציב בירושלים.

• הפנו את התלמידים לסיפור על חג הסיגד.
• על פי הסיפור בקשו מהם לכתוב על החג: מתי הוא חל; היכן הוא נחגג ומדוע; מה היא התלבושת המסורתית; מה קוראים בחג זה; איפה חגגו את החג באתיופיה; ואיזה מעמד מן התורה הוא מזכיר.
• בקשו מן התלמידים לכתוב שלוש שאלות שהיו רוצים לשאול את אלמז.
• שאלו: האם גם אתם רוצים להשתתף בחג הסיגד? מדוע?
• הפנו את התלמידים לתשובות כאן

2. לסיום ערכו חידון.

סיכום

1. באמצעות השיר למדנו על סמליותה של החסידה בתרבות יהודי אתיופיה, כסמל לחלומם לעלות לארץ ישראל.
2. היכרנו את אורחות חייהם של בני העדה באתיופיה ואת סיפור מסעם במדבר.
3. היכרנו את מנהגי העדה ואת חג הסיגד המייחד אותם.

זרקור על תרבות יהודית-ישראלית

במסען של החסידות מן הדרום אל ארצות הקור, הן עפות מעל לאתיופיה ומעל לארץ ישראל. עבור יהודי אתיופיה סימלו החסידות את הגעגועים לארץ ישראל ואת שאיפתם לעלות אליה ביום מן הימים.

כיתות ה'-ו'

1. פתחו את השיעור בשאלה: מה ידוע לכם על יהודי אתיופיה? (כפי שמפורט לעיל.)

2. האזינו עם התלמידים לשיר ושוחחו עמם על עליית יהודי אתיופיה בעזרת המפה ושאלות מנחות, כפי שמופיע בפעילויות האוריינות שלעיל.

ערך במבחן

זיקת העם לארצו – עליית יהודי אתיופיה

1. הפנו את התלמידים (אפשר בחברותות), לקרוא את סיפור העלייה של אריאל מנשה – המסע מאתיופיה דרך סודן לארץ ישראל. אפשר גם להציג את הסרטון חלום ירושלים (לשיקול המורה: סרטון זה מהדהד יפה את שיר החסידה והחלום על ירושלים, אולם שימו לב כי יש בו תיאורים קשים על מותם של ההולכים במדבר.)

2. לאחר הקריאה (או הצפייה בסרטון) בקשו מהתלמידים לערוך השוואה בין ילדותם של ילדי אתיופיה לילדות במדינת ישראל (למורה: הפנו את התלמידים להתייחס לתיאור הבתים, עבודת ההורים, מנהגים וכו'.)

3. התלמידים יחברו בית נוסף לשיר החסידה בו יספרו לחסידה על השינויים שעברו יהודי אתיופיה, על מסעם לארץ ישראל ועל חייהם כאן בארץ.

סיכום

1. באמצעות השיר למדנו על סמליותה של החסידה בתרבות יהודי אתיופיה, כסמל לחלומם לעלות לארץ ישראל.
2. היכרנו את אורחות חייהם של בני העדה באתיופיה ואת סיפור מסעם במדבר.
3. היכרנו את מנהגי העדה ואת חג הסיגד המייחד אותם.

זרקור מוזיקלי

מצורפים: נספח 1, נספח 2

השיר נכתב בשנת 1991 ובוצע על-ידי שלמה גרוניך ומקהלת ילדים יוצאי אתיופיה ("מקהלת שבא"). בלחנו של השיר ובעיבודו המקורי בולטים מספר אלמנטים מוסיקליים עממיים: שירת מענה, סולם פנטטוני (בבית), ליווי במרקם שאינו הרמוני-הומופוני: נקודת עוגב בצליל בס (בבית), ודו-קוליות במוטיב מלודי חוזר (בפזמון). שיר זה מזכיר שירים נוספים בהם אוצרת הציפור הנודדת סיפורי דרך, ומסמלת את הכמיהה לישראל ולציון. למשל: השיר "אילו ציפורים" (סרטון נוסף "אילו ציפורים"), "אל הציפור" (שירו של ח.נ. ביאליק, אודסה, 1891), "העגורים" (שירו של דן אלמגור, 1971') – בסרטון זה שולבו תמונות של 'אסירי-ציון' בסיביר, ותמונת שחרורו של אנטולי שרנסקי.                                                        ניתן להבחין בשוני הסגנוני בין השירים המבוססים על לחנים עממיים מזרח-אירופיים, לבין שיר זה שהולחן בהשראת מוזיקה עממית אתיופית (אפריקאית). השוני ניכר בסולמיות, באפיון הריתמי, ובמצלול ההרמוני.

כיתות ג'-ד'

1. רשמו על הלוח את המשפט: "שִימָלָה, שִימָלָה, אָגֵרָצִ'ין יֵרוּזסלֵם דֵהנָה?", ושאלו האם ידוע להם באיזו שפה המשפט ומה פירושו? (למורה – המשפט בשפת גֵעז: "חסידה, חסידה, השלום לירושלים ארצי?"). חלקו/הקרינו את מילות השיר כפי שמופיעות בנספח 1 והשמיעו את השיר בביצוע מקהלת שבא:

• הטקסט כתוב בשני סוגי כתב. כיצד מבטאת החלוקה לשני סוגי הכתב את ביצוע השיר?
• איזו תוספת מוזיקלית מסמן הקו הגראפי?

2. שירו בסולפז' את הקו המלודי המלווה את שירת הפזמון (נספח 2), וחלקו את התלמידים לשתי קבוצות שירה: "ביתא-ישראל" (הובלת שירה), ו"החסידה" (שירת המענה וקול שני מלווה בפזמון).

3. בהאזנה שניה לשיר בביצוע מקהלת שבא שאלו את התלמידים איזו משפחת כלים בולטת בליווי השירה (הקשה, קשת, או נשיפה), ואיזה כלי נגינה עממי-סולני בולט במיוחד. צפו בנגינה בחליל וואשינט אתיופי.

מה למדנו?

• מרקם קולי: "שירת מענה" (אוניסון), שירה דו-קולית (בפזמון).
• "ציור מילים" באמצעות המוזיקה: האדם בארץ (מוטיב מלודי נמוך) – לעומת החסידה בשמיים (צליל גבוה.)
• הכרות עם כלי נגינה אתיופיים: חליל וָואשִינְט, תוף קֶבֶּרוֹ.
• סמליות הציפור בשירי כמיהה לציון בתפוצות השונות.

זרקור מוזיקלי

מצורפים: נספח 1, נספח 2

השיר נכתב בשנת 1991 ובוצע על-ידי שלמה גרוניך ומקהלת ילדים יוצאי אתיופיה ("מקהלת שבא"). בלחנו של השיר ובעיבודו המקורי בולטים מספר אלמנטים מוסיקליים עממיים: שירת מענה, סולם פנטטוני (בבית), ליווי במרקם שאינו הרמוני-הומופוני: נקודת עוגב בצליל בס (בבית), ודו-קוליות במוטיב מלודי חוזר (בפזמון). שיר זה מזכיר שירים נוספים בהם אוצרת הציפור הנודדת סיפורי דרך, ומסמלת את הכמיהה לישראל ולציון. למשל: השיר "אילו ציפורים" (סרטון נוסף "אילו ציפורים"), "אל הציפור" (שירו של ח.נ. ביאליק, אודסה, 1891), "העגורים" (שירו של דן אלמגור, 1971') – בסרטון זה שולבו תמונות של 'אסירי-ציון' בסיביר, ותמונת שחרורו של אנטולי שרנסקי.                                                        ניתן להבחין בשוני הסגנוני בין השירים המבוססים על לחנים עממיים מזרח-אירופיים, לבין שיר זה שהולחן בהשראת מוזיקה עממית אתיופית (אפריקאית). השוני ניכר בסולמיות, באפיון הריתמי, ובמצלול ההרמוני.

כיתות ה'-ו'

1. רשמו על הלוח את המשפט: "שִימָלָה, שִימָלָה, אָגֵרָצִ'ין יֵרוּזסלֵם דֵהנָה?", ושאלו באיזו שפה המשפט ומה פירושו (למורה – בשפת גֵעז: "חסידה, חסידה, השלום לירושלים ארצי?"). השמיעו את השיר בביצוע מקהלת שבא ובקשו מהתלמידים לציין מה בביצוע לקוח מתוך התרבות האתיופית (למורה – מלים בשפת הגֵעז, כלי נגינה אתיופיים, מקהלת שבא).

2. חלקו/הקרינו את המילים של השיר כפי שמופיעות בנספח 1 . בקשו מהתלמידים להסביר מה מסמן אופן הרישום בבית (שני סוגי הכתב), ומה מסמן הקו הגראפי לצד הפזמון. חלקו תפקידים ושירו את השיר בשירת מענה (בבית), ובשני קולות (בפזמון) – ראו קול שני בנספח 2.

3. שאלו את התלמידים האם הם מכירים שירים נוספים על ציפורים נודדות. צפו בשיר "העגורים":

• נחשו מתי ועל מי נכתב השיר?
• במה דומה השיר ל"שיר החסידה", ובמה שונה ממנו?

מה למדנו?

• מרקם קולי: "שירת מענה" (אוניסון), שירה דו-קולית (בפזמון).
• "ציור מילים" באמצעות המוזיקה: האדם בארץ (מוטיב מלודי נמוך) – לעומת החסידה בשמיים (צליל גבוה.)
• הכרות עם כלי נגינה אתיופיים: חליל וָואשִינְט, תוף קֶבֶּרוֹ.
• סמליות הציפור בשירי כמיהה לציון בתפוצות השונות.