ערכים מובילים בשיר: רוגע, ביטוי עצמי, הקשבה.
ציטוט: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו"ֹ (בראשית, פרק ב' פסוק י"ח).
אוריינות
השמיעו את השיר והציגו את מילות השיר.
השיר מורכב משלושה בתים ופזמון. התמקדו בשני הבתים הראשונים ובפזמון.
בבתים אלו ישנם הפכים. הציגו אחד משני זוגות ההפכים ובקשו מהתלמידים לחפש את המילה ההפוכה (למורה: ניתן לבחור במילים הללו: בוכה, רע לי, מצחיק, חם).
התמקדו בבית הראשון והשני והשלימו את המשפטים לפי השיר:
אני בוכה כי זה ___________
אני צוחק כי זה ___________
בקשו מהתלמידים להסביר במילים שלהם איך הם מבינים את המשפטים הללו.
בחברותא, בקשו מהתלמידים להשלים בעצמם מתוך החוויות שלהם:
אני בוכה כי ___________
אני צוחק כי ___________
הקריאו את הפזמון והתמקדו במילים "אולי זה סתם כדי לומר". שאלו את התלמידים האם הם אמרו משהו פעם "סתם"? בקשו דוגמאות.
מדוע, לדעתכם, המשורר אומר את הדברים הללו? (למורה: שימו-לב להפכים בשיר, לרגשות של הדובר בשיר, לבלבול הפנימי ולתגובות החיצוניות וכדומה).
בקשו מהתלמידים לבחור שורה מתוך השיר שמביעה את אחד ההפכים ולצייר אותה.
עיינו בפסוק שבציטוט לעיל. לפי הפסוק, לא טוב לו לאדם להיות לבד, ולכן אלוהים ברא "עֵזֶר כנגדו", את האישה כדי שתהיה שותפה ('כנגדו' = מולו). הסבירו לתלמידים את הפסוק.
שאלו את התלמידים:
- האם אתם אוהבים או לא אוהבים להיות לבד? בקשו להביא דוגמאות.
- האם יש מצבים שתעדיפו להיות לבד ומצבים אחרים שתעדיפו להיות יחד עם אחרים?
- האם, לדעתכם, הדובר בשיר אוהב או לא אוהב להיות לבד? הסבירו.
- ספרו לחבר או לחברה, מה אתם אוהבים לעשות לבד ומה אתם אוהבים לעשות ביחד?
עיסוק בערכים: הקשבה, הכלה, אמפתיה.
השמיעו את השיר "איפה כואב"? מתוך "ענן על מקל" מילים ראו נספח.
שאלו את התלמידים:
- מדוע עמלי בוכה?
- האם, לדעתכם, חייבת להיות סיבה נראית לעין לבכי?
- האם יוד ומשחה יעזרו לעמלי? הסבירו. (למורה: התרופה המהירה לפעמים [יוד ומשחה] מוציאה אותנו מהר מהכאב, במקום לאפשר לשהות בו וממנו לקום לצמיחה).
- האם יש משהו משותף בין עמלי לבין הדובר בשיר "להיות לבד"? מהו?
- סכמו את הלמידה במאפיינים הדומים בין שני השירים ובשוני ביניהם. התמקדו בזה שלא תמיד אפשר לתאר מה ואיפה כואב. כמו כן, תנו דגש על הצורך שהסביבה תקשיב ותבין את הכאב.
ערכים מובילים בשיר: רוגע, ביטוי עצמי, הקשבה.
ציטוט: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו"ֹ (בראשית, פרק ב' פסוק י"ח).
אוריינות
השמיעו את השיר ובקשו מהתלמידים לסמן בשני הבתים הראשונים בשיר את התחושות והרגשות בצבע אחד ואת הפעולות בצבע אחר.
שאלו את התלמידים:
האם יש קשר בין הרגש לפעולה? ומה ניתן ללמוד מכך? (למורה: יש בלבול פנימי ברגשות של הדובר בשיר. הוא מרגיש משהו כלפי פנים, וכלפי חוץ הוא מציג משהו אחר).
בזוגות: בקשו מהתלמידים לספר לחבר האם קרה להם פעם שהרגישו משהו ופעלו לא לפי הרגש.
התמקדו בפזמון ושאלו את התלמידים:
מה הקשר בין הפזמון לשני הבתים? (למורה: הפזמון נותן מענה והוא מאפשר הבנה אחרת לצחוק ולבכי של הדובר בשיר "זה לא אומר…" , "אולי זה משהו אחר").
בחבורות: בקשו מהתלמידים לחשוב על מצבים שבהם אומרים "סתם" דברים.
הביעו את הדברים בקומיקס או בהצגה.
אפשרו לתלמידים להציג את המצבים בכיתה.
סכמו את השיעור בשאלה: מדוע אומרים דברים "סתם"? (למורה: מתוך בלבול, חוסר תשומת-לב, מבקשים התייחסות, השקט מפריע). האם יש לאמירת דברים "סתם" יתרונות או חסרונות?
ערך במבחן: פתגמים בנושא תכונות האדם.
פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים.
אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.
הציגו לתלמידים את שתי התמונות ואת שני הפתגמים (ראו נספח).
בקשו מהתלמידים:
- לזהות את הפתגמים ולשייך כל פתגם לתמונה המתאימה.
- לדון בחברותא:
- מה המשמעות של שני הפתגמים.
- בשני הפתגמים נבחרו אותם האיברים, מדוע לדעתכם?
)למורה: פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים: מדבר בכנות, אדם ישר; אין הבדל בין מה שמרגיש בליבו ובין מה שאומר בפיו [על פי משנה, מסכת תרומות, פרק ג' משנה ח'].
אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב: אדם שאינו מדבר בכנות. הוא כאילו מחולק לשניים: 'אחד … ואחד …' – יש הבדל בין מה שמרגיש בליבו לבין מה שאומר בפיו).
- תנו דוגמה מחייכם לאחד הפתגמים.
- ערכו השוואה בין השיר לבין הפתגמים, וחשבו, איזה פתגם מתאים יותר לשיר ומדוע. (למורה: הפתגמים מצביעים על כנות או על חוסר כנות, לעומת זאת, בשיר הדובר מעלה את המורכבות של רגשות האדם, שלא תמיד מזהים את הכוונה).
- שאלו במליאה אם היו מחלוקות בחברותות או שהגיעו לעמק השווה? בקשו לשתף.
(למורה: התשובה אינה חד-משמעית, אפשרו לתלמידים להביע את דעתם תוך כדי נימוק ולעורר דיון בכיתה סביב הדעות השונות).
ערכים מובילים בשיר: רוגע, ביטוי עצמי, הקשבה.
ציטוט: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו"ֹ (בראשית, פרק ב' פסוק י"ח).
אוריינות
השמיעו את השיר והציגו את מילותיו.
שאלו את התלמידים:
- בשלושת בתי השיר יש מבנה דומה ובתוכו יש סתירות. זהו את המבנה ואת הסתירות. ניתן לבקש מהתלמידים להדגיש במדגישון בצבעים שונים.
- מה ניתן להבין על תוכנו ומסריו של השיר בעקבות המבנה והסתירות שבו (ישנן תחושות סותרות ומבולבלות, שאינן חד-משמעיות, שלמרבה הפלא מסודרות במבנה קבוע. "הסדר בבלבול" מאפשר להבין את השיר באופנים שונים).
- בבית האחרון הדובר אומר: "אם אני, אני הולך, זה לא אומר שיש לי". מה, לדעתכם, יש לו או אין לו? הסבירו.
- בשורות הבאות באותו בית כתוב "כל הדרכים שלי הולכות תמיד על יד" מה דעתכם על המשפט? האם ניתן לפרש אותו בדרכים שונות? הציעו הסברים (למורה: אפשר להבין את המילים "על יד" בשני אופנים לפחות: הדובר בשיר נמצא ליד ולא עם החבורה, או שהוא צועד ליד והוא חלק מהחבורה).
- מה ההבדל בין "להיות לבד" לבין "להיות אחד"?
ערך במבחן: "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ".
הציגו לתלמידים את הפסוק שבציטוט לעיל ושאלו: מהם שני הרעיונות העולים מהפסוק? (למורה: לא טוב לו לאדם להיות בודד ולכן האל אומר "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר" כלומר השלָמה כְּנֶגְדּוֹ [מולו, עבורו]. האדם זקוק לשותפות עם זולתו, ובשותפות זו נמצאת ראשיתה של האנושות).
נחזור לשיר, האם הפסוק משלים את התובנות שבשיר? מתנגד להן? מחדש משהו שעדיין לא נאמר בשיר?
סכמו את הלימוד תוך התייחסות לרעיונות שעלו בחברותות.
