השיר עוסק בערך הכנסת אורחים: "ותמיד ברוכים הנכנסים".
המשורר מפרט בפזמון מי הם הנכנסים ויוצר זיקה בין המסורת היהודית של הכנסת אורחים כערך, בין העשייה הציונית בתקופת ההעפלה ובין זיכרון ילדות.

"הכנסת אורחים" כערך נמצאת בזיקה לערכים מובילים בתוכנית המקצוע "ואהבת לרעך כמוך" – הרגישות לצורכיהם ולמצבם של אחרים, בין שהם מוכרים לנו ובין שהם זרים. השיר הוא על נתינה, אדיבות וקבלה.

הרקע ההיסטורי של השיר מחבר אותו לערכים נוספים בתוכנית המקצוע: ערבות הדדית וזיקה לעם ולארץ.

בשיר משוקעים ומהדהדים מושגים מהתרבות ומהמסורת היהודית והישראלית.

1. "מי שרעב" הוא  תרגום של " כָּל דִּכְפִין", כך נפתחת ההזמנה בפתיחת ליל הסדר: "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. כל הרעב יבוא ויאכל כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח (הגדה של פסח, הא לחמא עניא). לקראת סוף השיר מופיעה השורה מי שֶׁבָּא – יָסֵב אתָּנוּ וגם כאן רומז הביטוי להסבה – הישיבה בנוחות מרבית לארוחה, ביטוי הלקוח ממנהגי ליל הסדר.
2. פַת לֶחֶם, צל מפני החום ומי באר – אברהם, אבי האומה, הוא מודל להכנסת אורחים. כאשר מזדמן לו לארח את המלאכים הוא מציע להם מים לשתייה ורחיצת רגליים, מנוחה בצל העץ ומכבד אותם בפת של לחם: בראשית פרק יח:(ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ: (ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ: (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
   3.  מי שסוכתו נופלת – הביטוי סוכה נופלת לקוח מספר עמוס: בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם(פרק ט פסוק יא) : – סוכת דוד הוא ביטוי למלכות דוד – לריבונות יהודית. סוכת דוד הנופלת הוא ביטוי לחורבן ולאובדן הריבונות. הנביא עמוס מנבא תקומת מלכות/ריבונות ישראלית. בשיר הביטוי סוכה נופלת משמש כמטפורה לחורבן אישי. המעפילים שהצליחו להגיע לארץ אחרי השואה במלחמת העולם השנייה איבדו את כל עולמם, את ביתם ואת משפחתם. המשורר מזמין אותם להיכנס בשערי הקיבוץ שלו.

הרעיון של הכנסת אורחים בא לידי ביטוי בשיר גם במישור הפרטי של האדם הרעב לפת של לחם, וגם במישור הלאומי של מדינת ישראל  "זה הבית שבנינו….מי שבא יסב עמנו והשער שוב לא יסגר".

1. נבקש מהתלמידים לספר על חוויית אירוח טובה אחת שחוו, היכן הייתה, מה היה נעים בה ומיוחד, מי היה המארח, מה הייתה סיבת האירוח וכד'.

2. נבקש מהתלמידים לספר על חוויה כשהם היו המארחים, מי היו האורחים, מתי התקיים האירוח, מה הייתה סיבת האירוח, מה היה תפקידו (של התלמיד) באירוח וכד'.

3. נאזין לשיר ונחלק לתלמידים את מילות השיר.

• נבקש מהתלמידים לסמן את המשפט המבטא יותר מכל את הכנסת האורחים היפה לדעתם.
• נברר בכיתה מה מצא חן בעיניהם במיוחד ולמה?

4. נציג את אימרת חז"ל: "… יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה …. (מסכת אבות א ה) ונשאל:

• מה בין בית "פתוח לרווחה" ובין הכנסת אורחים?
• התלמידים יסבירו במילים שלהם את הביטוי "יהי ביתך פתוח לרווחה.."
• האם הם מסכימים עם הדברים? האם נכון שבית יהיה פתוח ומארח תמיד? מתי כן ומתי לא?
• האם מתאים ומוסכם שהבית יהיה פתוח לכל אורח, ולא רק לאורחים מסוימים?
• מדוע לדעתם חז"ל מדגישים שעל הבית להיות "פתוח לרווחה"?

אברהם אבינו – הכנסת אורחים
אברהם אבינו מקבל באוהלו את המלאכים שבאו לבשר לו כי הוא ושרה עתידים לחבוק בן משותף בקרוב. אברהם אינו יודע מיהם האורחים שמתקרבים לאוהל, אך הוא יוצא מגדרו כדי לקבלם בסבר פנים יפות, במזון, במשקה, בצל העץ ובמים צוננים לרחצה:

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם… וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: (ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:" (בראשית י"ח ד-ח)

5. נזמין את התלמידים לקרוא בחברותות את הפסוקים העוסקים בהכנסת האורחים ולברר מהן הפעולות שנעשו לרווחת האורחים, מה מאפיין פעולות אלו (ַיְמַהֵר, מַהֲרִי, לוּשִׁי, וַעֲשִׂי, רָץ, וַיִּקַּח, וַיִּתֵּן,…)
התלמידים ישוו בין הטקסט המקראי ובין השיר ויבחנו כיצד באה לידי ביטוי הכנסת האורחים בכל אחד מהטקסטים, מה דומה מה שונה? מה כל טקסט מוסיף לערך "הכנסת אורחים"?

הרחבה
נקרא את השיר ונדון עם התלמידים מהי עונת השנה המצוינת בשיר, מהם השינויים בטבע  המתרחשים בשיר, ואילו חושים האדם מפעיל על מנת לחוש בהם?

הסיפור שמאחורי השיר על פי עדותו של יורם טהרלב:
"9 באוקטובר 1945. שעת צהריים בקיבוץ יגור. צלצול פעמון מזעיק את החברים. הימים ימי מאבק על העלייה, ספינות מעפילים עושות את דרכן לארץ ונתפסות, המעפילים נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים שישלחו אותם לקפריסין. בלילה שלפני ההפלגה פורץ כוח של הפלמ"ח למחנה המעצר, משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור, כדי שיסתתרו. הבריטים עורכים חיפושים והמעפילים מגיעים רק עד יגור. לקול הפעמון מוזעקים החברים, כל חברי המשק מיהרו לעבר הכרמל ואנחנו הילדים בעקבותיהם. והנה ראינו במדרון שמעל הוואדי יורדים אנשים תשושים כשהם נתמכים זה בזה, אלה מעפילי כלא עתלית שאנשי הפלמ"ח הבריחו אותם אל החופש. המעפילים טיפסו בשעות החשיכה ברגל מעתלית לראש הכרמל אל קיבוץ בית אורן, אך בבוקר נתגלו על ידי הצבא הבריטי ונאלצו להמשיך ללכת בחום אל צדו השני של ההר, אל קיבוץ יגור. הם הגיעו אחרי מסע קשה עייפים, רעבים ומותשים. מחסן הבגדים נפתח ולבאים ניתנו בגדי עבודה כחולים. מחדר האוכל הגיע לחם טרי והעולים נשלחו אל חדרי החברים לקראת חיפוש אפשרי של הבריטים. אז גם ניתנה ההוראה: על כל שאלה שתישאל יש רק תשובה אחת: "אני יהודי מארץ ישראל". במשך שנים היה חוזר לעיני המראה הקשה של אנשים יורדים במדרון בחפשם מקלט. מראה זה ליווה אותי כשכתבתי את השיר."

השיר עוסק בערך הכנסת אורחים: "ותמיד ברוכים הנכנסים".
המשורר מפרט בפזמון מי הם הנכנסים ויוצר זיקה בין המסורת היהודית של הכנסת אורחים כערך, בין העשייה הציונית בתקופת ההעפלה ובין זיכרון ילדות.

"הכנסת אורחים" כערך נמצאת בזיקה לערכים מובילים בתוכנית המקצוע "ואהבת לרעך כמוך" – הרגישות לצורכיהם ולמצבם של אחרים, בין שהם מוכרים לנו ובין שהם זרים. השיר הוא על נתינה, אדיבות וקבלה.

הרקע ההיסטורי של השיר מחבר אותו לערכים נוספים בתוכנית המקצוע: ערבות הדדית וזיקה לעם ולארץ.

בשיר משוקעים ומהדהדים מושגים מהתרבות ומהמסורת היהודית והישראלית.

1. "מי שרעב" הוא  תרגום של " כָּל דִּכְפִין", כך נפתחת ההזמנה בפתיחת ליל הסדר: "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. כל הרעב יבוא ויאכל כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח (הגדה של פסח, הא לחמא עניא). לקראת סוף השיר מופיעה השורה מי שֶׁבָּא – יָסֵב אתָּנוּ וגם כאן רומז הביטוי להסבה – הישיבה בנוחות מרבית לארוחה, ביטוי הלקוח ממנהגי ליל הסדר.
2. פַת לֶחֶם, צל מפני החום ומי באר – אברהם, אבי האומה, הוא מודל להכנסת אורחים. כאשר מזדמן לו לארח את המלאכים הוא מציע להם מים לשתייה ורחיצת רגליים, מנוחה בצל העץ ומכבד אותם בפת של לחם: בראשית פרק יח:(ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ: (ד) יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ: (ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
   3.  מי שסוכתו נופלת – הביטוי סוכה נופלת לקוח מספר עמוס: בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם(פרק ט פסוק יא) : – סוכת דוד הוא ביטוי למלכות דוד – לריבונות יהודית. סוכת דוד הנופלת הוא ביטוי לחורבן ולאובדן הריבונות. הנביא עמוס מנבא תקומת מלכות/ריבונות ישראלית. בשיר הביטוי סוכה נופלת משמש כמטפורה לחורבן אישי. המעפילים שהצליחו להגיע לארץ אחרי השואה במלחמת העולם השנייה איבדו את כל עולמם, את ביתם ואת משפחתם. המשורר מזמין אותם להיכנס בשערי הקיבוץ שלו.

הרעיון של הכנסת אורחים בא לידי ביטוי בשיר גם במישור הפרטי של האדם הרעב לפת של לחם, וגם במישור הלאומי של מדינת ישראל  "זה הבית שבנינו….מי שבא יסב עמנו והשער שוב לא יסגר".

1. נבקש מהתלמידים לספר על חוויית אירוח טובה אחת שחוו, היכן הייתה, מה היה נעים בה ומיוחד, מי היה המארח, מה הייתה סיבת האירוח וכד'.

2. נבקש מהתלמידים לספר על חוויה כשהם היו המארחים, מי היו האורחים, מתי התקיים האירוח, מה הייתה סיבת האירוח, מה היה תפקידו (של התלמיד) באירוח וכד'.

3. נאזין לשיר ונחלק לתלמידים את מילות השיר.

• נבקש מהתלמידים לסמן את המשפט המבטא יותר מכל את הכנסת האורחים היפה לדעתם.
• נברר בכיתה מה מצא חן בעיניהם במיוחד ולמה?

4. נציג את אימרת חז"ל: "… יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה …. (מסכת אבות א ה) ונשאל:

• מה בין בית "פתוח לרווחה" ובין הכנסת אורחים?
• התלמידים יסבירו במילים שלהם את הביטוי "יהי ביתך פתוח לרווחה.."
• האם הם מסכימים עם הדברים? האם נכון שבית יהיה פתוח ומארח תמיד? מתי כן ומתי לא?
• האם מתאים ומוסכם שהבית יהיה פתוח לכל אורח, ולא רק לאורחים מסוימים?
• מדוע לדעתם חז"ל מדגישים שעל הבית להיות "פתוח לרווחה"?

אברהם אבינו – הכנסת אורחים
אברהם אבינו מקבל באוהלו את המלאכים שבאו לבשר לו כי הוא ושרה עתידים לחבוק בן משותף בקרוב. אברהם אינו יודע מיהם האורחים שמתקרבים לאוהל, אך הוא יוצא מגדרו כדי לקבלם בסבר פנים יפות, במזון, במשקה, בצל העץ ובמים צוננים לרחצה:

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם… וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: (ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:" (בראשית י"ח ד-ח)

5. נזמין את התלמידים לקרוא בחברותות את הפסוקים העוסקים בהכנסת האורחים ולברר מהן הפעולות שנעשו לרווחת האורחים, מה מאפיין פעולות אלו (ַיְמַהֵר, מַהֲרִי, לוּשִׁי, וַעֲשִׂי, רָץ, וַיִּקַּח, וַיִּתֵּן,…)
התלמידים ישוו בין הטקסט המקראי ובין השיר ויבחנו כיצד באה לידי ביטוי הכנסת האורחים בכל אחד מהטקסטים, מה דומה מה שונה? מה כל טקסט מוסיף לערך "הכנסת אורחים"?

הרחבה
נקרא את השיר ונדון עם התלמידים מהי עונת השנה המצוינת בשיר, מהם השינויים בטבע  המתרחשים בשיר, ואילו חושים האדם מפעיל על מנת לחוש בהם?

הסיפור שמאחורי השיר על פי עדותו של יורם טהרלב:
"9 באוקטובר 1945. שעת צהריים בקיבוץ יגור. צלצול פעמון מזעיק את החברים. הימים ימי מאבק על העלייה, ספינות מעפילים עושות את דרכן לארץ ונתפסות, המעפילים נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים שישלחו אותם לקפריסין. בלילה שלפני ההפלגה פורץ כוח של הפלמ"ח למחנה המעצר, משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור, כדי שיסתתרו. הבריטים עורכים חיפושים והמעפילים מגיעים רק עד יגור. לקול הפעמון מוזעקים החברים, כל חברי המשק מיהרו לעבר הכרמל ואנחנו הילדים בעקבותיהם. והנה ראינו במדרון שמעל הוואדי יורדים אנשים תשושים כשהם נתמכים זה בזה, אלה מעפילי כלא עתלית שאנשי הפלמ"ח הבריחו אותם אל החופש. המעפילים טיפסו בשעות החשיכה ברגל מעתלית לראש הכרמל אל קיבוץ בית אורן, אך בבוקר נתגלו על ידי הצבא הבריטי ונאלצו להמשיך ללכת בחום אל צדו השני של ההר, אל קיבוץ יגור. הם הגיעו אחרי מסע קשה עייפים, רעבים ומותשים. מחסן הבגדים נפתח ולבאים ניתנו בגדי עבודה כחולים. מחדר האוכל הגיע לחם טרי והעולים נשלחו אל חדרי החברים לקראת חיפוש אפשרי של הבריטים. אז גם ניתנה ההוראה: על כל שאלה שתישאל יש רק תשובה אחת: "אני יהודי מארץ ישראל". במשך שנים היה חוזר לעיני המראה הקשה של אנשים יורדים במדרון בחפשם מקלט. מראה זה ליווה אותי כשכתבתי את השיר."

הלחן של השיר "צל ומי באר" נכתב לפני המילים.

המלחין לוי שער ז"ל מספר: "הלחן לשיר נכתב בעקבות פניה של הזמר בני אמדורסקי ז"ל, שהיה חצי מצמד "הדודאים". לקראת הוצאתו של תקליט שבו היה שיר נוסף שלי (השיר "שי" למילותיה של המשורר רחל), אמדורסקי פנה אלי ובקש שאכתוב להם שיר יפה נוסף רק קצת יותר קצבי. הסברתי לו שבעפולה אין מי שיכתוב תמלילים, ולכן נשלחו התווים ליורם טהרלב, שתוך שבועיים כתב את מילותיו הנפלאות, השזורות כה יפה ונכון בלחן."

השיר בנוי במבנה סטרופי (בית+פזמון). בתחילתו יורם טהרלב בוחר "לספר את מרבית העלילה", ולכן מופיעים שני בתים, בזה אחר זה, עם אותו הלחן בדיוק. ולאחר הפזמון רק בית אחד ושוב פזמון.

בכל בית 6 שורות עם חריזה שאינה קבועה ובפזמון 5 שורות בעלות אורכים שונים.

גם הפזמון למעשה מופיע פעמיים עם שינוי משמעותי בין חלקו הראשון לשני ( פזמון א' מסתיים במשפט: "חרש ייכנס ועד עולם יוכל להישאר" ולעומתו פזמון ב' מסתיים במילים: "ותמיד יוכל להישאר").

• נבקש מהתלמידים להאזין לפתיחה של השיר ולהתייחס לאופי הפתיחה ולכלים. מה ההרגשה שמעוררת בנו פתיחה שכזאת? (עד 0:19) האם האווירה שיוצרת הפתיחה מתאימה לסיפור שמאחורי השיר? כיצד?
• תוך כדי האזנה לשיר  בביצוע הדודאים והפרברים נבקש מהתלמידים לחפש שורות  שבהן המנגינה חוזרת במדויק.
• נבקש מהתלמידים להתייחס לשירה הרצ'יטטיבית (שירה בסגנון דיבורי ומדוקלם) בתחילת השיר. מאחר שיורם טהרלב קיבל את המנגינה ועליה כתב את המילים, הוא בחר לספר את סיפורו, את זיכרונותיו בלחן ר'ציטטיבי.
• נפנה את התלמידים לצלילים הארוכים בשיר  במילים "הדסים", "נכנסים", "קרבים" "מקשיבים".
• נדון עם הילדים היכן נשמע הצלילי הגבוה ביותר בבתים, אילו מילים בחר יורם טהרלב להכניס לצלילים הגבוהים ("פותח", "העיניים", "אתנו"). מה יוצרת עלייה זו?
• נבקש מהתלמידים להגיב למשפטים פתוחים וסגורים בתנועה תוך כדי שירה. הבית כולו בנוי ממשפטים פתוחים (שאלה) ורק המשפט המוזיקלי האחרון בבית מגיע לטוניקה – משפט סגור. הצליל הנמוך והארוך ביותר מחזיר אותנו הביתה. המילים שנבחרו בסופי משפטים סגורים הן: "נכנסים", "מקשיבים".
• הפניית התלמידים לאופיו השונה של הפזמון (מבחינת הלחן).  החזרה העיקשת על צליל אחד ועל המילים: "מי שרעב ימצא אצלנו"…… "מי שעייף ימצא פה צל"….
• נתייחס לדגש בלחן שניתן למילים "פת של לחם" – אחרי חזרה ממושכת מהירה על צליל אחד, מגיע "משהו אחר" (כנ"ל לגבי "מי באר").
• נשוחח עם התלמידים על מקומה של המעקובת (סקוונצה) בירידה ולאחר מכן בעלייה (ניתן לסמן בתווים ולשוחח על הקשר בין הלחן לטקסט, כיצד הם משרתים זה את זה בחפיפה).
• נפנה את תשומת הלב של התלמידים למקומה של ההפסקה הקצרה בפזמון אחרי המילה "צל…."  מה היא באה להדגיש (את המילים שאחריה – "מי באר" – או את המילה עצמה "צל" ואת חשיבותה בטקסט)?
• התייחסות לשינוי בין פזמון ראשון לשני, הן במילים והן בלחן. מדוע יש עלייה סקוונציאלית במילים (מעקובת – חזרה על אותו מוטיב בצלילים גבוהים או נמוכים יותר). "חרש ייכנס ועד עולם יוכל להישאר" והיכן מגיעים לטוניקה? מדוע בחר טהרלב לסיים את הפזמון השני במילים "ותמיד יוכל להישאר"?

הלחן של השיר "צל ומי באר" נכתב לפני המילים.

המלחין לוי שער ז"ל מספר: "הלחן לשיר נכתב בעקבות פניה של הזמר בני אמדורסקי ז"ל, שהיה חצי מצמד "הדודאים". לקראת הוצאתו של תקליט שבו היה שיר נוסף שלי (השיר "שי" למילותיה של המשורר רחל), אמדורסקי פנה אלי ובקש שאכתוב להם שיר יפה נוסף רק קצת יותר קצבי. הסברתי לו שבעפולה אין מי שיכתוב תמלילים, ולכן נשלחו התווים ליורם טהרלב, שתוך שבועיים כתב את מילותיו הנפלאות, השזורות כה יפה ונכון בלחן."

השיר בנוי במבנה סטרופי (בית+פזמון). בתחילתו יורם טהרלב בוחר "לספר את מרבית העלילה", ולכן מופיעים שני בתים, בזה אחר זה, עם אותו הלחן בדיוק. ולאחר הפזמון רק בית אחד ושוב פזמון.

בכל בית 6 שורות עם חריזה שאינה קבועה ובפזמון 5 שורות בעלות אורכים שונים.

גם הפזמון למעשה מופיע פעמיים עם שינוי משמעותי בין חלקו הראשון לשני ( פזמון א' מסתיים במשפט: "חרש ייכנס ועד עולם יוכל להישאר" ולעומתו פזמון ב' מסתיים במילים: "ותמיד יוכל להישאר").

• נבקש מהתלמידים להאזין לפתיחה של השיר ולהתייחס לאופי הפתיחה ולכלים. מה ההרגשה שמעוררת בנו פתיחה שכזאת? (עד 0:19) האם האווירה שיוצרת הפתיחה מתאימה לסיפור שמאחורי השיר? כיצד?
• תוך כדי האזנה לשיר  בביצוע הדודאים והפרברים נבקש מהתלמידים לחפש שורות  שבהן המנגינה חוזרת במדויק.
• נבקש מהתלמידים להתייחס לשירה הרצ'יטטיבית (שירה בסגנון דיבורי ומדוקלם) בתחילת השיר. מאחר שיורם טהרלב קיבל את המנגינה ועליה כתב את המילים, הוא בחר לספר את סיפורו, את זיכרונותיו בלחן ר'ציטטיבי.
• נפנה את התלמידים לצלילים הארוכים בשיר  במילים "הדסים", "נכנסים", "קרבים" "מקשיבים".
• נדון עם הילדים היכן נשמע הצלילי הגבוה ביותר בבתים, אילו מילים בחר יורם טהרלב להכניס לצלילים הגבוהים ("פותח", "העיניים", "אתנו"). מה יוצרת עלייה זו?
• נבקש מהתלמידים להגיב למשפטים פתוחים וסגורים בתנועה תוך כדי שירה. הבית כולו בנוי ממשפטים פתוחים (שאלה) ורק המשפט המוזיקלי האחרון בבית מגיע לטוניקה – משפט סגור. הצליל הנמוך והארוך ביותר מחזיר אותנו הביתה. המילים שנבחרו בסופי משפטים סגורים הן: "נכנסים", "מקשיבים".
• הפניית התלמידים לאופיו השונה של הפזמון (מבחינת הלחן).  החזרה העיקשת על צליל אחד ועל המילים: "מי שרעב ימצא אצלנו"…… "מי שעייף ימצא פה צל"….
• נתייחס לדגש בלחן שניתן למילים "פת של לחם" – אחרי חזרה ממושכת מהירה על צליל אחד, מגיע "משהו אחר" (כנ"ל לגבי "מי באר").
• נשוחח עם התלמידים על מקומה של המעקובת (סקוונצה) בירידה ולאחר מכן בעלייה (ניתן לסמן בתווים ולשוחח על הקשר בין הלחן לטקסט, כיצד הם משרתים זה את זה בחפיפה).
• נפנה את תשומת הלב של התלמידים למקומה של ההפסקה הקצרה בפזמון אחרי המילה "צל…."  מה היא באה להדגיש (את המילים שאחריה – "מי באר" – או את המילה עצמה "צל" ואת חשיבותה בטקסט)?
• התייחסות לשינוי בין פזמון ראשון לשני, הן במילים והן בלחן. מדוע יש עלייה סקוונציאלית במילים (מעקובת – חזרה על אותו מוטיב בצלילים גבוהים או נמוכים יותר). "חרש ייכנס ועד עולם יוכל להישאר" והיכן מגיעים לטוניקה? מדוע בחר טהרלב לסיים את הפזמון השני במילים "ותמיד יוכל להישאר"?