שבט אחים ואחיות / מילים: דורון מדלי
70 שָׁנָה בַּמְּכוֹנִית
אֲנִי נוֹסֵעַ וּמַבִּיט
עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה
וְאֵיךְ נַפְשִׁי עוֹד הוֹמִיָה
מֵהַמְּצָדָה שֶׁל הַזְּרִיחוֹת
יְרוּשָׁלַיִם בַּסְּלִיחוֹת
מֵחוֹף כִּנֶּרֶת וְאַכְזִיב
מֵהַמְּסִבּוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב
אָבִי חָלַם וְהִתְפַּלֵּל
לִחְיּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיּוֹם יַלְדִי אוֹתִי שׁוֹאֵל
מָה הַסִּפּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כָּאן זֶה בַּיִת, כָּאן זֶה לֵב
וְאוֹתַךְ אנ'לא עוֹזֵב
אֲבוֹתֵינוּ – שֹׁרָשִׁים
וַאֲנַחְנוּ הַפְּרָחִים, הַמַּנְגִּינוֹת,
שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת.
אוֹתָהּ שְׁכוּנָה, אוֹתוֹ רְחוֹב
תְּרֵיסָר בָּנִים שֶׁל יַעֲקֹב
אוֹסְפִים בְּיַחַד נְדוּדִים
בְּתוֹךְ תַּרְמִיל גַּעְגּוּעִים
אָדָם הוּא נוֹף מוֹלַדְתּוֹ
חוֹרֵט קַוִּים בְּכַף יָדוֹ
בֵּין הַתְּפִלּוֹת לַנְּדָרִים
רֵיחוֹת פַּרְדֵּס שֶׁל הֲדָרִים
וּבְעֵינֶיהָ שֶׁל אִמִּי
תָּמִיד אֶמְצָא אֶת מְקוֹמִי
עַל הַגִּיטָרָה מִתְנַגֵּן
נִגּוּן עַתִּיק שֶׁמְּכַוֵּן
כָּאן זֶה בַּיִת….
מִבְּרֵאשִית הַכֹּל תָּפוּר
טְלָאִים, טְלָאִים שֶׁל הַסִּפּוּר
כְּמוֹ שְׁתֵּי מִלִּים – לְהִתְחַבֵּר
בְּחוּט זָהָב שֶׁל מְשׁוֹרֵר
אֲנִי מִכָּאן, אֲנִי שַׁיָּךְ
וְכָל חָבֵר שֶׁלִּי כְּמוֹ אָח
אָת הַפּוֹעֶמֶת בִּלְבָבִי
אֲנִי מִזְרָח – מַעֲרָבִי
כָּאן זֶה בַּיִת….
ציטוטים נלווים מן המקורות לפי שכבות הגיל:
כיתות א'-ב': "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא, כ"ו, מ"ב).
כיתות ג'-ד': "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תנינא, מ"ח).
כיתות ה'-ו': "עַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֲבָרוֹ, הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוֹט בַּעֲרָפֶל" (יגאל אלון).
ערכים מובילים בשיר: אחדות, זיכרון העבר, חיבור לשורשים, זיקה לעם, אהבת הארץ.
אוריינות
לפניכם התייחסות פרשנית קצרה לשורות השיר. בכל שכבת גיל ודאו שהדברים אכן ברורים.
התבוננו בפזמון של השיר ופרשו יחד כל שורה:
- "כאן זה בית" – מדינת ישראל היא הבית שלנו.
- "כאן זה לב" – ארץ ישראל היא הלב הפועם של העם היהודי לכל אורך תולדותיו, המרכז שמעניק לכל יהודי העולם מקום להזדהות ולחיזוק האחדות.
- "ואותך אני לא עוזב" – הבעת רצון שלנו להישאר כאן.
- "אבותינו שורשים" – העבר שלנו, הבסיס המשפחתי המשותף, הם שמאפשרים לנו לחוש קרבה ואחווה, לגדול ולהתפתח. הם השורשים שמתוכם צומח העץ כולו (ההווה) ונותן פרחים ופירות (העתיד)… (אפשר להתייחס גם לביטוי "אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב" כבסיס קדום וסיפור מכונן על המשפחה המורחבת.)
- "ואנחנו הפרחים, המנגינות" – הדור שלנו הוא תולדה של העבר, העץ והשורשים. בעולם הצומח הפרחים יכולים לפרוח רק אם השורשים יונקים מים מהאדמה. כך גם אנחנו – מקבלים כוח וחיות מהעבר על מנת לפתח את המנגינות של ההווה שישפיעו כמובן על העתיד. יש בשיר מעבר מדימוי מן הצומח לדימוי מוזיקלי – מתוך התווים הבסיסיים, המשותפים, אפשר ליצור בכל פעם מנגינות חדשות ומשתנות, כמו בשיר זה עצמו.
"שבט אחים ואחיות" – מהדהד את האמרה "כל ישראל אחים", וכן את הפסוק: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". אלא שהמילה "שבת" (מלשון ישיבה משותפת) הופכת כאן ל"שבט" ומרמזת על השבטים השונים והקבוצות השונות המרכיבות את העם. למרות הריבוי והפיצול, הם עדיין עם אחד, משפחה אחת. לפי הסיפור המקראי, בני ישראל הם כולם בניו של יעקב אבינו ("אחים ואחיות") והם התרחבו למשפחות ולשבטים (12), שהרכיבו ברבות הימים את עם ישראל. שוב, יש כאן חיבור בין ההווה לעבר בשימוש במונחים ובמטבעות לשון.
כיתות א'-ב'
אחרי האזנה לשיר והסבר של משפטי מפתח אחדים, לפי הצורך, העמיקו מעט בביטוי שבשיר: "אבותינו שורשים".
נזכיר לתלמידים את סיפור אבותינו (ואימותינו).
בספר ויקרא כתוב: "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא, כ"ו, מ"ב). שאלו:
- מי הם אברהם, יצחק ויעקב? (שלושת האבות).
- זה המקום לשאול גם: מי הן האימהות שחיו עם האבות? (ארבע אימהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. ויש לציין כי נוסף לשתיים האחרונות היו גם שתי פילגשי יעקב, גם מהן נולדו אחדים מ-12 הבנים). מכאן הבסיס גם לצירוף בהמשך השיר: "אחים ואחיות".
- איזו ברית נעשתה עם האבות, שצריך לזכור? (ברית ירושת ארץ ישראל והפיכת הצאצאים לעם גדול).
- למה הכוונה "והארץ אזכור"? (שהארץ הובטחה לבני ישראל והיא שלהם גם אם יצאו לגלות).
- מהי חשיבות הזיכרון הזה? (זיכרון הברית נותן לה תוקף והמשכיות לדורי דורות).
פעילות בחברותא
- חלקו את התלמידים לקבוצות של שניים-שלושה תלמידים. בקשו מהם לדון בשאלה: "ואנחנו הפרחים" – מה ביכולתנו לעשות כדי להיות הפרחים היפים שצומחים בזכות השורשים?
- כל קבוצה תכין פרח עם עלי כותרת. על כל עלה כותרת התלמידים ירשמו את המעשים הטובים שהם חושבים שצריך לעשות כדי שהפרחים יפרחו. אפשר גם להוסיף את שמות התלמידים.
- את הפרחים הקבוצתיים ניתן לאסוף ולתלות על קיר הכיתה.
שבט אחים ואחיות / מילים: דורון מדלי
70 שָׁנָה בַּמְּכוֹנִית
אֲנִי נוֹסֵעַ וּמַבִּיט
עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה
וְאֵיךְ נַפְשִׁי עוֹד הוֹמִיָה
מֵהַמְּצָדָה שֶׁל הַזְּרִיחוֹת
יְרוּשָׁלַיִם בַּסְּלִיחוֹת
מֵחוֹף כִּנֶּרֶת וְאַכְזִיב
מֵהַמְּסִבּוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב
אָבִי חָלַם וְהִתְפַּלֵּל
לִחְיּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיּוֹם יַלְדִי אוֹתִי שׁוֹאֵל
מָה הַסִּפּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כָּאן זֶה בַּיִת, כָּאן זֶה לֵב
וְאוֹתַךְ אנ'לא עוֹזֵב
אֲבוֹתֵינוּ – שֹׁרָשִׁים
וַאֲנַחְנוּ הַפְּרָחִים, הַמַּנְגִּינוֹת,
שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת.
אוֹתָהּ שְׁכוּנָה, אוֹתוֹ רְחוֹב
תְּרֵיסָר בָּנִים שֶׁל יַעֲקֹב
אוֹסְפִים בְּיַחַד נְדוּדִים
בְּתוֹךְ תַּרְמִיל גַּעְגּוּעִים
אָדָם הוּא נוֹף מוֹלַדְתּוֹ
חוֹרֵט קַוִּים בְּכַף יָדוֹ
בֵּין הַתְּפִלּוֹת לַנְּדָרִים
רֵיחוֹת פַּרְדֵּס שֶׁל הֲדָרִים
וּבְעֵינֶיהָ שֶׁל אִמִּי
תָּמִיד אֶמְצָא אֶת מְקוֹמִי
עַל הַגִּיטָרָה מִתְנַגֵּן
נִגּוּן עַתִּיק שֶׁמְּכַוֵּן
כָּאן זֶה בַּיִת….
מִבְּרֵאשִית הַכֹּל תָּפוּר
טְלָאִים, טְלָאִים שֶׁל הַסִּפּוּר
כְּמוֹ שְׁתֵּי מִלִּים – לְהִתְחַבֵּר
בְּחוּט זָהָב שֶׁל מְשׁוֹרֵר
אֲנִי מִכָּאן, אֲנִי שַׁיָּךְ
וְכָל חָבֵר שֶׁלִּי כְּמוֹ אָח
אָת הַפּוֹעֶמֶת בִּלְבָבִי
אֲנִי מִזְרָח – מַעֲרָבִי
כָּאן זֶה בַּיִת….
ציטוטים נלווים מן המקורות לפי שכבות הגיל:
כיתות א'-ב': "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא, כ"ו, מ"ב).
כיתות ג'-ד': "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תנינא, מ"ח).
כיתות ה'-ו': "עַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֲבָרוֹ, הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוֹט בַּעֲרָפֶל" (יגאל אלון).
ערכים מובילים בשיר: אחדות, זיכרון העבר, חיבור לשורשים, זיקה לעם, אהבת הארץ.
אוריינות
לפניכם התייחסות פרשנית קצרה לשורות השיר. בכל שכבת גיל ודאו שהדברים אכן ברורים.
התבוננו בפזמון של השיר ופרשו יחד כל שורה:
- "כאן זה בית" – מדינת ישראל היא הבית שלנו.
- "כאן זה לב" – ארץ ישראל היא הלב הפועם של העם היהודי לכל אורך תולדותיו, המרכז שמעניק לכל יהודי העולם מקום להזדהות ולחיזוק האחדות.
- "ואותך אני לא עוזב" – הבעת רצון שלנו להישאר כאן.
- "אבותינו שורשים" – העבר שלנו, הבסיס המשפחתי המשותף, הם שמאפשרים לנו לחוש קרבה ואחווה, לגדול ולהתפתח. הם השורשים שמתוכם צומח העץ כולו (ההווה) ונותן פרחים ופירות (העתיד)… (אפשר להתייחס גם לביטוי "אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב" כבסיס קדום וסיפור מכונן על המשפחה המורחבת.)
- "ואנחנו הפרחים, המנגינות" – הדור שלנו הוא תולדה של העבר, העץ והשורשים. בעולם הצומח הפרחים יכולים לפרוח רק אם השורשים יונקים מים מהאדמה. כך גם אנחנו – מקבלים כוח וחיות מהעבר על מנת לפתח את המנגינות של ההווה שישפיעו כמובן על העתיד. יש בשיר מעבר מדימוי מן הצומח לדימוי מוזיקלי – מתוך התווים הבסיסיים, המשותפים, אפשר ליצור בכל פעם מנגינות חדשות ומשתנות, כמו בשיר זה עצמו.
"שבט אחים ואחיות" – מהדהד את האמרה "כל ישראל אחים", וכן את הפסוק: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". אלא שהמילה "שבת" (מלשון ישיבה משותפת) הופכת כאן ל"שבט" ומרמזת על השבטים השונים והקבוצות השונות המרכיבות את העם. למרות הריבוי והפיצול, הם עדיין עם אחד, משפחה אחת. לפי הסיפור המקראי, בני ישראל הם כולם בניו של יעקב אבינו ("אחים ואחיות") והם התרחבו למשפחות ולשבטים (12), שהרכיבו ברבות הימים את עם ישראל. שוב, יש כאן חיבור בין ההווה לעבר בשימוש במונחים ובמטבעות לשון.
כיתות ג'-ד'
אוריינות
- ודאו שהתלמידים מבינים את השיר כפי המובא לעיל.
- קראו את שלושת הבתים הראשונים והדגישו בהם את שמות המקומות בארץ שאתם מזהים (מצדה, ירושלים, כנרת, אכזיב, תל אביב).
- הציגו את מפת ישראל על הלוח וסמנו עליה את המקומות הללו. אפשר לראות פריסה נרחבת על המפה (צפון, דרום, מזרח, מערב).
- אפשר לברר מי מהתלמידים ביקר באילו מן המקומות הללו. מה הם זוכרים משם?
- הציגו את הציטוט היפה של ר' נחמן מברסלב: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (ליקוטי מוהר"ן, תנינא, מ"ח).
- שאלו את התלמידים:
- כיצד אתם מבינים את האמרה הזו? האם אין סוף להליכה הזו?
(יש לציין כי למעט ביקור קצר, עתיר הרפתקאות וסכנות, בארץ ישראל, ר' נחמן נולד וחי את כל חייו בעיירות באוקראינה. הוא נקבר בעיר אומן).
- מה כל כך מיוחד בהליכה בארץ ישראל?
- לאילו מקומות בארץ אתם הכי אוהבים ללכת?
- כאמור, רבי נחמן לא באמת הלך תמיד לארץ ישראל. אלא יש כאן ביטוי לרעיון, שאדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו ותקוותיו. ר' נחמן חשב תמיד על הארץ והתגעגע אליה, ולכן מבחינתו כל מהלך בחייו הוא כביכול חלק ממסעו (לפחות הנפשי) לארץ ישראל.
- מי יכול לשתף על חוויה שבה הלך או נסע למקום מסוים, אבל מחשבותיו היו במקום אחר והוא אפילו לא שם לב לדרך? או לחילופין, מחשבות על מקום אחר שהשפיעו על ההווה, גם אם לא היה שום שינוי פיזי במיקום.
- הסבו את תשומת-לב התלמידים לכך שרעיון דומה משתקף גם במילות השיר: "וְאֵיךְ נַפְשִׁי עוֹד הוֹמִיָה" המרמז בבירור להמנון "התקווה". בהמנון נאמר במפורש שהעם היהודי התגעגע לארץ ולא חדל לשאוף אליה ולקוות לשוב אליה במשך אלפיים שנה.
פעילות בחברותא
- חלקו את התלמידים לחמש קבוצות. כל קבוצה תתייחס לאחד מחמשת המקומות שמוזכרים בבתי השיר.
בבית הראשון כתוב "אני נוסע ומביט על מה היה ומה נהיה".
- כל קבוצה תבדוק ביחס למקום שקיבלה (מצדה, כנרת וכולי) – מה היה שם בעבר? מה חשיבותו של המקום? מה יש שם היום? אפשר להוסיף למשימה מקומות שונים בארץ.
- את תוצאות החקירה שלהם התלמידים יציגו בפני הכיתה (לחילופין ניתן לבקש מכל קבוצה להכין פוסטר מידע על מה שמצאו ולתלות בכיתה שהתלמידים יוכלו לקרוא במהלך ההפסקות).
שבט אחים ואחיות / מילים: דורון מדלי
70 שָׁנָה בַּמְּכוֹנִית
אֲנִי נוֹסֵעַ וּמַבִּיט
עַל מָה הָיָה וּמָה נִהְיָה
וְאֵיךְ נַפְשִׁי עוֹד הוֹמִיָה
מֵהַמְּצָדָה שֶׁל הַזְּרִיחוֹת
יְרוּשָׁלַיִם בַּסְּלִיחוֹת
מֵחוֹף כִּנֶּרֶת וְאַכְזִיב
מֵהַמְּסִבּוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב
אָבִי חָלַם וְהִתְפַּלֵּל
לִחְיּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיּוֹם יַלְדִי אוֹתִי שׁוֹאֵל
מָה הַסִּפּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כָּאן זֶה בַּיִת, כָּאן זֶה לֵב
וְאוֹתַךְ אנ'לא עוֹזֵב
אֲבוֹתֵינוּ – שֹׁרָשִׁים
וַאֲנַחְנוּ הַפְּרָחִים, הַמַּנְגִּינוֹת,
שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת.
אוֹתָהּ שְׁכוּנָה, אוֹתוֹ רְחוֹב
תְּרֵיסָר בָּנִים שֶׁל יַעֲקֹב
אוֹסְפִים בְּיַחַד נְדוּדִים
בְּתוֹךְ תַּרְמִיל גַּעְגּוּעִים
אָדָם הוּא נוֹף מוֹלַדְתּוֹ
חוֹרֵט קַוִּים בְּכַף יָדוֹ
בֵּין הַתְּפִלּוֹת לַנְּדָרִים
רֵיחוֹת פַּרְדֵּס שֶׁל הֲדָרִים
וּבְעֵינֶיהָ שֶׁל אִמִּי
תָּמִיד אֶמְצָא אֶת מְקוֹמִי
עַל הַגִּיטָרָה מִתְנַגֵּן
נִגּוּן עַתִּיק שֶׁמְּכַוֵּן
כָּאן זֶה בַּיִת….
מִבְּרֵאשִית הַכֹּל תָּפוּר
טְלָאִים, טְלָאִים שֶׁל הַסִּפּוּר
כְּמוֹ שְׁתֵּי מִלִּים – לְהִתְחַבֵּר
בְּחוּט זָהָב שֶׁל מְשׁוֹרֵר
אֲנִי מִכָּאן, אֲנִי שַׁיָּךְ
וְכָל חָבֵר שֶׁלִּי כְּמוֹ אָח
אָת הַפּוֹעֶמֶת בִּלְבָבִי
אֲנִי מִזְרָח – מַעֲרָבִי
כָּאן זֶה בַּיִת….
ציטוטים נלווים מן המקורות לפי שכבות הגיל:
כיתות א'-ב': "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא, כ"ו, מ"ב).
כיתות ג'-ד': "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תנינא, מ"ח).
כיתות ה'-ו': "עַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֲבָרוֹ, הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוֹט בַּעֲרָפֶל" (יגאל אלון).
ערכים מובילים בשיר: אחדות, זיכרון העבר, חיבור לשורשים, זיקה לעם, אהבת הארץ.
אוריינות
לפניכם התייחסות פרשנית קצרה לשורות השיר. בכל שכבת גיל ודאו שהדברים אכן ברורים.
התבוננו בפזמון של השיר ופרשו יחד כל שורה:
- "כאן זה בית" – מדינת ישראל היא הבית שלנו.
- "כאן זה לב" – ארץ ישראל היא הלב הפועם של העם היהודי לכל אורך תולדותיו, המרכז שמעניק לכל יהודי העולם מקום להזדהות ולחיזוק האחדות.
- "ואותך אני לא עוזב" – הבעת רצון שלנו להישאר כאן.
- "אבותינו שורשים" – העבר שלנו, הבסיס המשפחתי המשותף, הם שמאפשרים לנו לחוש קרבה ואחווה, לגדול ולהתפתח. הם השורשים שמתוכם צומח העץ כולו (ההווה) ונותן פרחים ופירות (העתיד)… (אפשר להתייחס גם לביטוי "אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב" כבסיס קדום וסיפור מכונן על המשפחה המורחבת.)
- "ואנחנו הפרחים, המנגינות" – הדור שלנו הוא תולדה של העבר, העץ והשורשים. בעולם הצומח הפרחים יכולים לפרוח רק אם השורשים יונקים מים מהאדמה. כך גם אנחנו – מקבלים כוח וחיות מהעבר על מנת לפתח את המנגינות של ההווה שישפיעו כמובן על העתיד. יש בשיר מעבר מדימוי מן הצומח לדימוי מוזיקלי – מתוך התווים הבסיסיים, המשותפים, אפשר ליצור בכל פעם מנגינות חדשות ומשתנות, כמו בשיר זה עצמו.
"שבט אחים ואחיות" – מהדהד את האמרה "כל ישראל אחים", וכן את הפסוק: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". אלא שהמילה "שבת" (מלשון ישיבה משותפת) הופכת כאן ל"שבט" ומרמזת על השבטים השונים והקבוצות השונות המרכיבות את העם. למרות הריבוי והפיצול, הם עדיין עם אחד, משפחה אחת. לפי הסיפור המקראי, בני ישראל הם כולם בניו של יעקב אבינו ("אחים ואחיות") והם התרחבו למשפחות ולשבטים (12), שהרכיבו ברבות הימים את עם ישראל. שוב, יש כאן חיבור בין ההווה לעבר בשימוש במונחים ובמטבעות לשון.
כיתות ה'-ו'
אוריינות
- קראו את בתי השירים.
- בקשו מהתלמידים לציין ליד כל בית מהו האירוע או התופעה ההיסטוריים המרומזים במילות השיר (התקווה, תקופת בית שני [מצדה, חורבן ירושלים], הקמת תל אביב, כיסופים לציון, שלושת האבות, שבטי ישראל, גלויות ישראל, הקמת קיבוצים ופרדסים, תפוזי יפו, סיפורי בראשית, ירושלים של זהב, כור היתוך, עליות לארץ).
- הציטוט: יגאל אלון אמר: "עַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֲבָרוֹ, הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוֹט בַּעֲרָפֶל."
- למה התכוון יגאל אלון במשפט זה?
- כיצד ניתן לדעת את העבר של העם?
פעילות בחברותא
- חלקו את התלמידים לקבוצות של שניים עד ארבעה תלמידים בקבוצה. בקשו מכל קבוצה לבחור אירוע היסטורי הקשור לעם ישראל במדינת ישראל, שנראה להם חשוב ומשמעותי (מומלץ שכל קבוצה תעסוק באירוע שונה).
- בקשו מהקבוצות להכין מעין "תעודת זהות" לאירוע, שבה:
- באיזה אופן האירוע השפיע/משפיע עלינו עד היום? (ובאופן כללי על מדינת ישראל ועתידה).
- בקשו מהתלמידים להציג את ממצאיהם בפני מליאת הכיתה. ניתן לתלות את התוצרים להמשך עיון והעמקה.
